שיקולים בבחירת בת ובן זוג

שיקולים בבחירת בת ובן זוג

בפרשה זו מוצאים אנו שתי חתונות הדומות זו לזו במבנה החיצוני, אבל תוכנן שונה לגמרי. לגבי יצחק כתוב "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה" (כה,כ), ואילו אצל עשיו כתוב "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי" (כו,לד).

עשו מנסה ללכת בעקבות אביו ומתחתן כמוהו

בגיל ארבעים, אלא שלגבי יצחק התורה מקדימה את שמה הפרטי של אשתו, רבקה, למילים "לו לאשה", ואילו אצל עשו קודם כתוב "ויקח אשה" ורק אחר כך מופיע שמה הפרטי.

נלע"ד בעזה"י שהבדל דק זה מגלה על מהות שונה של חתונה, ובאמת עשיו רק כלפי חוץ חיקה את אביו. וזו לשון רש"י בנושא חיקויו של עשיו את אביו "עשיו היה נמשל לחזיר, שנאמר... כך אלו גוזלים וחומסים, ומראים עצמם כשרים. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן, ומענה אותם, כשהיה בן מ', אמר, אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני כן".

הקדמת השם הפרטי של האשה למילים "לו לאשה" מופיעה גם אצל יעקב ככתוב "ויתן לו את רחל בתו לו לאשה"(כט,כח).

על מנת להבין את פשרו של הבדל זה עלינו להקדים מספר יסודות שעליהם יתבסס הסברנו:

א. המטרה של כתיבת שם האשה היא ללמדנו דבר הקשור לחתונה, וכן מטרת כתיבת המילים "לו לאשה" או "ויקח אשה".

ב. עובדה שהוקדמה בפסוק חשובה יותר לעצם הנישואין מאשר עובדה שנכתבה בסוף הפסוק.

ג. שמו של אדם מגלה על מהותו ועל תכונות אופיו, וכן שמות של בעלי חיים וכו' שנקראו על ידי התורה. לכן כאשר התורה כותבת שם פרטי של איש או אשה היא גם מתכוונת למהותו של האיש, ולא רק לכינוי בפועל שנקרא על ידי אנשים [עיין אוה"ח הק' כט,יח].

"שמא קא גרים"

עסקנו בכך בהרחבה בפרשת בראשית לגבי קריאת האדם שמות לכל בעלי החיים. יסוד הדברים מונח במסכת ברכות (ז:) וזו לשונה "מאי רות? אמר ר' יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שַמות אלא שֵמות". וכמו שכתב הרמב"ן עה"ת "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו… והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות כלומר השם הראוי להם כפי טבעיהם..." (ב,יט).

נלע"ד בעזה"י שעל פי יסוד זה נוכל להבין את הסיבה שישנם שמות של זכר ונקבה הדומים אחד לשני כגון פר/פרה, כבש/כבשה, וכן ישנם שמות של זכר ונקבה בעלי שני שמות שונים. יש בהמות שתכונותיהם של הזכר והנקבה שוות ולכן הם זוג, ויש בהמות שהתכונות של הזכר והנקבה משלימות האחת את השניה ולכן הם זוג. כאשר התכונות דומות גם השמות דומים וכאשר התכונות שונות גם השמות שונים.

כלל נוסף בנושא זה נכתב על ידי ר' צדוק הכהן, שקריאת השמות תלויה בצדקות ההורים, וככל שההורים יותר יראי ה' הם יותר מכוונים ברוח הקודש לקרוא לבנם בשם המתאים לו.

נלע"ד בעזה"י על פי דברים אלו להסביר מדוע השם הנפוץ ביותר בקרב התנאים, מוסרי התורה שבעל פה מדור לדור הוא שמעון (הקדמת הרמב"ם למשנה). הוריהם של צדיקים אלו בודאי היו צדיקים ויראי ה' לכן כוונו לאמת, וקראו לבניהם על שם תכונות האופי המתאימות להם, ובודאי שהתכונה העיקרית של מוסרי התורה היא יכולת ההקשבה והשמיעה, ולכן השם שמעון מתאים לתכונות נפשם, שהוא מלשון שמיעה.

אמנם היו תנאים רבים בעלי שמות שונים והם נקראו כך על שם ענינים אחרים שהיו בהם בנוסף לתכונת השמיעה וההקשבה.

עיקר וטפל

מכל מקום, נחזור לעניננו. אצל הצדיקים יצחק ויעקב השיקול העיקרי בנישואין ובמציאת בת הזוג הוא תכונות הנפש והאופי המוסרי של האשה, לעומת "האשה שבה", דהיינו, הצד הנשי המשותף לכל הנשים שהוא היופי החיצוני, אשר תופס רק חשיבות משנית וטפלה.

לכן, בתאור נישואי יצחק ויעקב התורה כותבת את השם הפרטי תחילה ורק אחריו את המילים "לו לאשה", ואילו בתאור חתונתו של עשו התורה כותבת "ויקח אשה" ורק אחר כך את השם הפרטי, ללמדנו, שהתכונות של האשה לא עניינו כל כך את עשיו אלא רק הצד הנשי והיופי החיצוני.

 

מדוע כפלה התורה את יחוסה של רבקה דוקא כאן

לפי הסברנו, שהפסוקים העוסקים בנישואין גם מלמדים אותנו על הסיבות לנישואין, יובן מדוע התורה כתבה דוקא בפסוק העוסק בנישואי יצחק את יחוסה של רבקה על אף שהוא כבר ידוע לנו מהפרשה הקודמת. וזו לשון רש"י "בת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם". התורה כתבה זאת דוקא כאן כיוון שדברים אלו היוו שיקול ליצחק אבינו לשאת אותה לאשה.

נמצאנו למדים, שהסיבות לנישואי יצחק ורבקה כתובות בפסוקנו, ואלו הן:
א. עובדת היות שמה "רבקה", דהיינו, אשה בעלת תכונות אופי מיוחדות הרמוזות בשם "רבקה".  ב. היותה ממשפחתו של אברהם, שדרכה עוברת הסגולה.  ג. משפחתה ומקומה רשעים ואף על פי כן לא למדה ממעשיהם.

דקדוקו של האוה"ח הקדוש

על מנת להשלים את דקדוק הפסוק ולהראות את דקדוקה האלקי של התורה בכל מילה ובכל אות, נוסיף את דברי אוה"ח הקדוש שדייק הבדל נוסף בין חתונתם של יצחק ויעקב לבין חתונתו של עשיו, כאשר דקדוק זה מובן היטב לפי דיוקנו. לגבי יצחק כתוב "לו לאשה", ומשמעות מילה זו היא, שרבקה מתאימה לו, וכן רחל מתאימה ליעקב, ואילו לגבי עשו כתוב "ויקח אשה" בלבד ללא התוספת של המילה "לו".

הסבר זה מובן היטב לפי הסברנו. כיוון שיצחק ויעקב חיפשו אשה לפי תכונות אופיה הם מצאו אשה שמתאימה לתכונותיהם, ואילו עשיו שלא בדק את אופיה של האשה אלא רק את המראה החיצוני, לא מצא אשה שמתאימה לתכונות נפשו.

האשה השלישית של עשיו

הכלל שכתבנו לעיל מדויק גם מסוף הפרשה לגבי האשה השלישית של עשו. "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה"(כח,ח-ט). התורה כותבת קודם את המשפחה של מחלת, ולאחר מכן את שמה ולבסוף את המילים "לו לאשה".

הסיבה העיקרית שלשמה נשא עשיו דוקא את מחלת היא משום שלא היתה מבנות כנען, כמו שכתוב בתחילת הפסוק "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו", ולא משום יופיה החיצוני וכמובן שלא משום תכונות נפשה, ולכן התורה כתבה ראשית לכל את יחוסה של אותה אשה שהיא אינה מבנות כנען ככתוב "וילך עשו אל ישמעאל".

מה שכתבה התורה את שם האשה לפני המילים "לו לאשה", אין כוונתה שעשיו בדק גם את תכונות נפשה, שהרי חז"ל פרשו ששמה האמיתי הוא "בשמת", וזו לשון רש"י "בשמת בת ישמעאל - ולהלן קורא לה מחלת, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל, ג' מוחלים להן עוונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונותיו" (לו,ג). אם כן, בפסוק זה לא כתוב שם אשתו של עשו.

מדויק היטב בפסוק זה גם דיוקו של האוה"ח הקדוש. נאמר "לו לאשה", כיוון שהיתה ממשפחת אברהם [ישמעאל] והיתה ראויה לו, לעומת הנשים הקודמות שהיו כנעניות "ואין ארור מתדבק בברוך".

מי חיתן את אברהם

פסוק שלכאורה סותר כלל זה מצינו לגבי אברהם "ויקח אברם ונחור להם נשים, שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה" (יא,כט). התורה הקדימה את המילים "להם נשים" לשמות של הנשים, ובודאי שאברהם אבינו התחתן עם שרה בגלל תכונותיה הטובות ולא משום יופיה החיצוני.

נלע"ד בעזה"י להסביר את הדברים על פי מה שיש לשאול בהבנת הפסוק:

א. מדוע התורה כללה את נישואי אברהם ונחור יחד?  ב. מדוע כתבה בלשון יחיד "ויקח" ולא כתבה "ויקחו"?  ג. כיצד נשא אברהם את שרה, והרי בפסוק שאחריו כתוב "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" ודרשו חז"ל מיתור המילים אין לה ולד: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר... אפילו בית ולד אין לה" (יבמות סד:), והרי אסור לאדם לשאת איילונית?!

נלע"ד בעזה"י שהתשובה לכל השאלות הללו כך היא: תרח, אביהם של אברהם ונחור, השיא להם נשים בהיותם קטנים כאשר עוד לא ניכר בשרה שהיא איילונית [רק בגיל עשרים מתברר שאשה איילונית]. לפי פרוש זה, המילה "ויקח" מתיחסת לתרח ולכן נאמרה בלשון יחיד. זו גם הסיבה מדוע כללה התורה את נישואי שניהם יחד.

לפי פרוש זה מובן מדוע התורה לא הקדימה את שמות הנשים למילים "להם לנשים", כיון שתרח המחתן לא עשה זאת משום שהסתכל על תכונות האופי של שרה ומלכה מחמת מספר סיבות: א. את תרח לא ענינו תכונות נפש כיוון שהיה רשע. אף על גב שאברהם לא היה מוכן להתחתן עם רשעה, מכל מקום בודאי שהכיר את שרה אחיניתו שיש בה מידות טובות ולכן הסכים לנישואין.  ב. גם אברהם וגם שרה היו קטנים ועדיין לא נכרו תכונות נפשם וגופם בצורה בולטת וממילא הם לא היוו שיקול מרכזי בנישואין.  ג. מסתבר שתרח רצה לחתן את בניו עם בנות אחיהם הן על מנת שהאחדות תשרור ביניהם והן על מנת לדאוג לשרה ומלכה שלא תתחתנה עם איש זר, ולכן תכונות האופי תפסו מקום פחות חשוב.